רש"י על שבת צ״ד ב:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

רש"י על שבת צ״ד ע״ב:ה׳ » « רש"י על שבת צ״ד ע״ב:ז׳

1 שבת פתח ↗

גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַחֲלוֹקֶת בַּיָּד, אֲבָל בִּכְלִי — חַיָּיב. פְּשִׁיטָא, ״זוֹ בָּזוֹ״ תְּנַן! מַהוּ דְּתֵימָא: רַבָּנַן בִּכְלִי נָמֵי פָּטְרִי, וְהָא דְּקָתָנֵי ״זוֹ בָּזוֹ״ — לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, קָא מַשְׁמַע לַן.

2 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים פתח ↗

ממהדורא תניינא: וכן אם צבע כו'. צ"ל דרבינו ס"ל דזה הוי כמו לקיטה כיון שנשתנה על ידו, ועיי' ב"ק דצ"ג ובחולי' דקל"ז ע"ב עי"ש בתוספו' דזה הוי בגדר מזיק מתנות כהונה כו', ותוספות ב"ק דס"ו ע"א עי"ש ובאמת גבי שבת למה חייב על מלקט אפי' בשערה אחת צ"ל דזה הוי בגדר בונה וכמו הך דשבת דק"ג ע"א ליפות את הקרקע בכל שהוא חייב וה"נ כן, ועי' בדברי רבינו בהל' שבת פ"ט הל' ח' גבי יבלת עי"ש בהרב המגיד שתמה מהך דעירובי' דק"ג דחייב אך שם החיוב ג"כ משום גדר מכה בפטיש או גדר בונה דמתקן הכהן שיהי' יכול להקריב או שמתקן הבהמה שתהי' כשרה להקרב וזה רק גבי קדשי' בכהן ועי' בדברי רבינו בהלכו' קרבן פסח פ"א הל' י"ח, עי"ש. אבל בחולין או שלא לעבודה פטור וכ"כ לעיל די"ל דגם מילה אם האב מל את בנו שייך ג"כ גדר מכה בפטיש או בונה דהוי תקון גברא דהרי מעכבו מלאכול בפסח, ועי' בירוש' פסחים פ"ו סה"א דאמר שם לא כן אמר ר' אבוה בשם ריב"ח כו' ור"ל כך דעי' בפי' המשניות לרבי' שבת פ"י גבי הנוטל צפרניו דגרס שם דנטל לאחר ד"ה חייב ע"ש, ובירוש' שם נקט מאוסים הם ור"ל דהוי תיקון גברא וכמו דאמר שם בשבת דצ"ה גבי כוחלת כו' דלעצמו פטור ולאחרים חייב וה"נ כן גבי זבח הוה כמו לאחרים דהוה מלאכה גמורה דמתקן להקרבן והוי כמו בנין, וכמו מיפה את הקרקע, ואמר דגדר בנין הוה רק באדם ולא לבע"ח, ועי' בירוש' פ"ו דשבת דאדם כקרקע גבי שן והגדר הוא כבר כתבתי בזה דמחלוקת דב"ש וב"ה בעדיות ספ"ד ובאהלות אם אדם הוה דבר צמית או מחובר מנפרדים, ועי' בהך דפסחים פ"ז במחלוקת גבי פסח מקולס אם הוי כירך עבה ע"ש, וזה ר"ל הירוש' הנ"ל דגבי קדשים לא הוה מציאות אחת ואין בו גדר בנין כמו בכלים ולכך הוה רק שבות משא"כ באדם הוה תיקון גמור כמו מיפה את הקרקע וכן במלקט לבנות מתוך שחורות ועי' במה דפליגי הגמ' שלנו בנזיר ד"מ ובירושלמי שם גבי גלוח נזיר דגמרא דילן ס"ל דחיי' מלקות גם על שערה אחת והירוש' ס"ל לחד שיטה דצריך שתי שערות כמו גבי אם שייר שתי שערות דאז מעכב והנה עי' בתוס' שבועות ד"ג בד"ה ועל בסוף במ"ש שם דאפשר לקיים גבי מצורע ע"י נכרי והוא תמוה דהא מבואר בתו"כ פ' מצורע דהתגלחת של מצורע דוקא ע"י כהן אך באמת עי' בהך דסוטה דף ט"ז בהך מחלוקת דר"י ור"ע גבי תגלחת דמצורע אם כדלעת אם לא, והנה אם המחלוקת הוא רק בתגלחת שניה דשם פרט הכתוב, אבל בתגלחת ראשונה לד"ה כדלעת, ועמ"ש הראב"ד בת"כ פ' מצורע דפליגי גם בתגלחת הא' ועי' במשנה דנגעים פ"ב מ"ד דשם מפורש דבית הסתרים גם בתגלחת ראשונה אינו מגלח והנה באמת הנ"מ בין תגלחת הראשונה דלא פרטה לנו התו' הפרטים ובין השני' דפרטה לנו הפרטים ואף דמעכבי להדדי אך נ"מ אם גלח הראש לבד והמתין עד שצמח ואח"כ גילח הזקן אם מהני וכמו הך דנזיר דף מ"ב ע"א גבי שייר שתי שערות, ועי' בהך דגיטין דף ט"ו גבי ידים טהורות לחצאין ובתוספת' חגיגה פ"ג ובגמר' שם דף כ' ע"ב גבי יד מטמאה ושם דכ"ד גבי יד נגובה ובפי' בעל המאור שם ור"ל היכא דהטביל אחת וכבר כתבתי בזה בהך מחלוקת דכלים הובא בסוכה דט"ז אם גבי מטה מטהרת חבילה ע"ש ברש"י ותוס' ור"ל ג"כ כן אי מהני טבילה בפרטי' וכן גבי קידוש ידים ורגלים בזבחים די"ט ע"ב ג"כ כה"ג וכן בהך דסוכה דנ"ג ע"ב מחלוקת דר"י ורבנן גבי תקיעות תר"ת אם הם פרטים נפרדים או מציאות אחת וכן בהך מחלוקת בסוכה דלולב צריך אגד, ובזה י"ל בהך דסוכה דל"א דר"י ס"ל דיבש כשר ומביא ראי' דאנשי כרכים כו' ורבנן פליגי עליה ואמרו אין שעת הדחק ראי' ומה זה הדבר דשעת הדחק ע"ש בראשונים, אך ר"ל כך דזה תלי' אם נימא דהוו דברים פרטים רק שמעכבים זא"ז וא"כ נימצא דכ"א הוה מציאות בפ"ע ומשלים לאחרים, וא"כ אם יש לו ג' מינים כשרים אז מוטל עליו חיוב ליקח השמטה-וכן גבי מילה ופריעה אף דאם אינו יכול לימול כלל לא מעכב בפסח מ"מ אם יכול לימול רק בלי פריעה חל עליו החיוב ושוב מעכב הפריעה את הפסח ועי' יבמות דע"א ע"ב וביומא ד"ח ע"א בהזיה כו' וב"מ ד"ל ע"ב גבי זקן בשדה. אך מחמת המין הרביעי ע"ז שייך לומר דאף אם הוא יבש הוא משלים להני ג' והוא הנק' שעת הדחק וכמו גבי מקוה דסוכה דף י"ט גבי טיט הנרוק משלים למ"ם אבל הטבילה צ"ל בהמים הל"ט סאין ולא בהטיט הנרוק ועי' תוס' מנחות דל"ח ע"א גבי תכלת ולבן כה"ג. ועי' סנהדר' דף ע' ע"ב וכ"מ, אבל לר"י דס"ל דלולב צריך אגד לא מהני זה דהוה כמו שחסר כולו, עכ"פ י"ל דזה יהי' נ"מ בין תגלחת ראשונה לתגלחת שני' דשם כתיב סתם כל שערו א"כ י"ל דאם גמר הגילוח הוה ע"י כהן די בזה דכ"ז שלא גמר לאו כלום הוא כמו דחולין די"ט ע"ב גבי שחיטת הקנה, וא"ש דברי התוס' בשבועות שם ור"ל ג"כ כה"ג ועי' זבחים דף ק"ח ע"ב גבי מוקטרי חוץ ע"ש, ועי' חולין ד"ע וזבחים דק"ה ע"א וכבר כתבתי בזה ובאמת גם שם הוי בעיא בנזיר דמ"ב וב"ק דק"ה היכי דשייר ב' שערות אם הוי כמו שלא גלח כלל או כמו שלא גמר התגלחת או כמו שלא התחיל דכל זמן שלא השלים התגלחת ליכא גדר כל שערו ועיי' תוספו' יבמות ד"ד ע"א די"ל דשער דהיתר הוי ג"כ בגדר כל שערו או בנמרט כו' חזינן דסבירא להו דהוי התחלה וגמר ועיי' בדברי רבינו ופיר' המשנה סוף נגעים דמספקי ליה היכי דלא גמר הדבר אם הוי כמו שלא קיים כלל או לא ועי' שבת דקל"ג ע"ב גבי מילה וביבמות דע"א ע"ב גבי פריעה אם מעכב את המילה או דאין על המילה שם מילה כל זמן שלא פרע, וזהו נ"מ במאי דאמר שם אם לאחר שניתנה מצות פריעה הי' צריך לפרוע גם הני דמלו כבר קודם שניתנה אם זה דבר נתוסף הי' ניצרך ואם זה לאחר שנצטוו הוי מציאות אחד אותם שכבר מלו קודם לא שייך עליהם זה כלל ועיי' חולי' די"ז גבי אברי בשר נחירה ועי' נדרים דס"ח גבי הפרת הבעל והאב וזבחים דק"י ע"ב וביבמות דק"ד ע"ב. עכ"פ גבי נזיר בגלוח פליגי אם חייב על שערה אחת או על ב' שערות, וגבי קרחה במכות ד"כ ע"ב פליגי בזה תנאי אם מצד הקרחה או מצד שנקרח וגבי שבת י"ל עוד מצד השערות ועיי' בדברי רבינו בהלכות בכורות פ"א דגוזז בקדשים דלוקה כתב שם דאינו חייב רק כשיעור סיט הכפול כמו בשבת חזינן דס"ל דהחיוב הוא משום הנגזז לא משום הגזיזה ולא משום הגוזז ולא משום מקום הגזוז רק משום הנגזז וזה תליא בהך דחולין דקל"ה ע"א היכי דהגזיזה והיניקה הוי חולין והבהמה הוי קדשים אם אז חייב משום לאו דלא תגוז עי"ש ברש"י דס"ל דחייב ופשטות הגמרא משמע דפטור וזה תליא בזה, ולשיטת רבינו פטור אך זה תליא בהך דבכורות דכ"ד ע"ב אם תולש היינו גוזז ולמ"ד דתולש לאו כגוזז חזינן דבעי שם גזיזה ופחות מזה השיעור אין עליו תורת גזיזה ובמקום אחר אבאר זה. ונ"מ ג"כ גבי קדשים אם העבירם בנשיא עי' במכות דף כ' ע"ב גבי קרחה וחייב ועי' נזיר ד"מ ודס"א דלא יצא ידי תגלחת גבי נזיר ומצורע ועי' קידושין דף כ"א ע"ב איך הדין לגבי קדשים כה"ג וזה תלי' אם החיוב משום העברה או משום שהמקום נשאר בלי השער ועמ"ש רש"י בשבת דצ"ד ע"ב ד"ה מהו דתימא דלא שייך גוזז רק בצמר וע"ש בתו' אך שם נ"מ אם החיוב משום הדבר הנגזז או משום הגזיזה, ועמ"ש התוס' שבת דע"ג ע"ב דאף למ"ד מלאכה שאצל"ג חייב מ"מ גבי זומר וכן קוצר שכ"ז שאין צריך לדבר הנקצר אין עליו שם קוצר עכ"פ רבינו ס"ל דצבע הוי כמו פנים חדשות ולא בגדר שינוי בלבד ונ"מ כגון נצבע מאליו כמו הך דב"ק דק"א דצבע קוף, איך הדין גבי ראשית הגז אם יהי' נצרך ליתנו להכהן דודאי אם נשרף ונעשה אפר לא שייך ליתן האפר להכהן דאין זה הדבר וכ"כ בזה לעיל גבי מתנות כהונה. ע"כ ממהדורא תניינא

1 גמ' מחלוקת ביד - בהא שנוטלן בידו ולא בכלי הוא דפטרי רבנן שאין דרך גזיזה בכך בחול:

2 מהו דתימא בכלי נמי פטרי רבנן - דאין כאן משום גוזז דלא שייך אלא בצמר בהמה:

רש"י על שבת צ״ד ע״ב:ה׳ » « רש"י על שבת צ״ד ע״ב:ז׳